על הצפיפות הגדולה בסמינרים, על התוכנית לקדם לימודי אנגלית לבנים ועל הפער בין תפיסת העולם האישית לבין המחויבות להנחיות הרבנים. שמואל גרינברג מדבר על השנה הראשונה כמנהל אגף החינוך החרדי בירושלים
עמדותיו ומדיניותו של שמואל גרינברג משפיעות ונוגעות בחיי כמעט כל אדם חרדי בארץ. כמנהל אגף החינוך החרדי בירושלים, גרינברג אחראי על תקציב של כחצי מיליארד שקלים ועל למעלה מ-100 אלף תלמידים ותלמידות. גרינברג נכנס לתפקיד לפני קצת יותר משנה, אחרי קריירה ציבורית ענפה כיועץ בכנסת של ח"כ משה גפני וכסגן ראש עיריית בית שמש.
פעילות התנועה לעיתונות ציבורית, שמשתתפות בתוכנית הכשרה והשפעה של צעירים וצעירות חרדים בשיתוף עם האתר קו 400, החליטו לראיין אותו כדי לשמוע ממנו כיצד הוא מתמודד עם הקשיים שירש וגם עם נושאים מורכבים וכאובים במגזר בכלל, כמו לימודי ליבה, מוסדות חינוך ממלכתי-חרדי, אפליית בנות סמינרים וכיתות צפופות. את השאלות והתחקיר כתבו משתתפות הקבוצה, בליווי והנחיה של מנהלת התוכניות של התנועה לעיתונות ציבורית, העיתונאית דנה רפופורט. את הראיון ערכו מוריה וסרלאוף, רות גרשונוביץ ועדי רפאילוביץ׳.
מוריה וסרלאוף: מה דעתך על לימודי ליבה בחינוך החרדי בירושלים?
״שמוליק מתחלק לשניים - שמוליק האישי חושב שכל אחד צריך לעשות מה שטוב לו, מי שרוצה ממ״ח יכול ללכת. אני מוגבל בלקדם דברים מסוימים. יש דברים שבתפיסת עולם אני יכול להחליט שהם נכונים ויש כאלה שגדולים ממני שקבעו איך דברים קורים במגזר החרדי ואני נמצא כדי לקדם את המדיניות הזאת.
״אני לא אלך ואדחוף את נושא לימודי הליבה כי התפיסה במגזר היא לא. אגב, במוסדות לבנות יש לימודי ליבה במלואם. בבנים נכון, אנחנו בפיגור בגלל התפיסה שתורה היא ערך עליון אז הכל מושקע ומוקדש ומוכוון לכיוון הזה... אני מאמין שיהיה שינוי בנושא הזה אם כי באיטיות רבה״. גרינברג הוסיף ואמר שבצד הפדגוגי יש לו יכולת התערבות מעטה מאוד".
רות גרשונוביץ: אם אתה לא יכול להתערב בתוכן, תספר לנו מה קורה מאז שנכנסת לתפקיד מבחינת המבנים, הכיתות, הקרוואנים. האם נעשו שינויים, כי המצב עד לרגע שנכנסת היה קטסטרופלי?
"בהיבט הפיסי בהחלט נעשו שינויים. יש תנופת בנייה ואנחנו בונים כל הזמן עוד מבנים חדשים, בשבוע הבא חונכים עוד בית ספר, ובשנה הבאה נחנוך עוד בתי ספר. השינויי שעשיתי הוא א' – לא הולכים לפתרון של קרוואנים וממ״דים, אלא מנסים לפתור את זה אחרת. אם אין, אנחנו דואגים שהעירייה תשכור מבנים. הילד לא צריך לשבת בקרוואן. אנחנו פועלים שיהיו במקביל לפתיחת שנת הלימודים עוד מבנים חוקיים אבל גם מבנים ראויים, לא מבנים צפופים ולא קרוואן דלוח. אבל מצד שני אנחנו גם דואגים לסיפור של הפחתת מספר התלמידים בכיתות אבל בגלל בגלל מצוקת מקום אנחנו עם פחות הצלחות בעניין הזה. אנחנו לא עומדים בפני כל אלו שרוצות להתקבל לסמינרים ומצופפים עוד ועוד בנות בכיתה, שזה דבר לא נכון. הסמינר החדש דיבר איתי שהוא הולך לפתוח עוד כיתה. הוא רוצה לרדת מהמספרים הגדולים שהיו לו בעבר ולפתוח שנה עם 46 בנות בכיתה. אני אומר לרדת ל-46 בנות.
מה זה, זה הזיה, זה לא חוקי. איך אפשר ללמוד בכיתה כזו?
״זה לא שזה לא חוקי, זה הזיה. ורצינו לפתוח עוד כיתה ולדלל את הכיתות האחרות, אבל לא הצלחנו לקבל היתרי בנייה לבנות עוד כיתות על הגג ולא נפתחה עוד כיתה ואנחנו עומדים עכשיו על 52 בנות בכיתה בסמינר החדש שיפתח את שעריו בראשון לספטמבר. שבע כיתות ט׳ כאלה שכל אחת 52-53 בנות בכיתה.
אז מה הפתרונות?
הפתרון שלנו ללכת על בינוי מאסיבי ואני מאמין שאנחנו נראה את זה בעוד שנתיים שלוש, אבל יחד עם זה יש גידול אז אנחנו לא נדביק אף פעם את הקצב.
אתה היית שולח את הילדה שלך ללמוד בבית ספר עם 45 בנות בכיתה?
לא.
עדי רפאלוביץ׳: נושא הממ״חים (בתי ספר ממלכתיים חרדיים). איך אתה יכול לקדם את הממ״חים והאם מאבקים פוליטיים משפיעים על ההקצאות והפיתוח של הממ״חים בירושלים?
״בממ״חים בירושלים יש איזה שינוי. הממ״חים בירושלים מנוהלים על ידי מנהל חינוך חרדי כללי. הציבור החרדי וגדולי התורה היו מאוד נגד הקמת הממ״ח והיום יש אולי עשרה ממ״חים בירושלים, אולי קצת פחות, וציבור חרדי שולח לשם, אולי אחוז או שניים מהמערכת״.
עדיין מפחדים מהמילה ״ממ״ח״ ויש פה הרבה פוליטיקה, המון עוצרים את הפיתוח שלהם ואני יודעת שאין מספיק. חברות שלי בירושלים אומרות "אין לנו מענה של ממ״ח" - לא רק בירושלים, כמובן, אבל גם.
״ירושלים זו דוגמה כי היא עיר גדולה ויש בה הכל אז יש בה גם ממ״חים, אבל אני רוצה להתעכב על המילה פוליטי - זה לא מתחיל מהפוליטי, זה מתחיל מהתנגדות גדולי התורה לעניין הזה. הנציגים הפוליטיים בכנסת, במפלגות החרדיות שהם שלוחיהם של גדולי התורה באמצעות הכלים שלהם, הביעו את ההתנגדות הלאה - אם זה במסדרונות הכנסת או בוועדות חינוך".
נושא כאוב נוסף הוא בנות סמינרים, בעיקר ספרדיות, שלא מתקבלות לסמינרים בגלל המוצא שלהן. מה הצעדים שהעירייה נוקטת כדי לשבץ אותן באותם סמינרים? האם העירייה משתפת פעולה עם הסמינרים, אולי גם עם ההורים?
"אני נמצא בסיפור שיבוץ הבנות לסמינרים, אנחנו לקראת סיום השיבוץ. אנחנו נלחמים בנושא הזה ומשבצים באופן שרירותי בניגוד לעמדת המוסד, ולוחצים עליו לקבל תלמידות שאנחנו חושבים שצריכות להיות במסגרת, ולכן אני חושב שאנחנו מצליחים לשבץ את רובן. עדיין אנחנו מקבלים בקשות ואני יכול להגיד לך שהבקשות הן גם מבנות ספרדיות וגם מבנות אשכנזיות. בנות שהן מצויינות שעוברות את המבחן ואת הראיון והן מצויינות - הן יהיו בתוך המוסד ולא משנה אם הן אשכנזיות או ספרדיות".
הראיון עם גרינברג התלהט כשהגיע לנושא המורכב של ממ״חים אל מול תלמודי תורה ואיך מעניקים לילדים חינוך שיתאם את אורח חייהם אך גם יכין אותם לחיים ויתן בידם כלי לשנת 2021.
וסרלאוף: אני שמחה לשמוע שהילדים שלך זוכים לשיעורי אנגלית ממורים פרטיים - אנגלית הוא כלי חיוני להצלחה והשתלבות בחיים - אבל מה קורה עם המגזר החרדי שלהרבה משפחות אין את האפשרות לממן שיעורים פרטיים? נוצרת כאן מוסכמה חברתית: אני לא אשלח את הילד שלי ללמוד במוסד שמלמד אנגלית כדי שיהיה לו שידוך טוב אבל אם אני יכול אני אממן לו מהצד בלי שזה יהיה במסגרת ממלכתי חרדי. אבל מה עם מי שאין לו את האפשרות הזאת, מה עם שוויון הזדמנויות בחינוך?
גרינברג: זה נכון, את מעלה פה שאלה קשה. אבל המגוון קיים. מי שירצה לחפש לבן לימודי אנגלית הוא יחליט - אני שולח אותו לממ״ח או לחיידר. הוא יעשה את השיקול שלו. אם הוא שם פס על העולם ולא אכפת לו מסטיגמות, הוא אומר אני הולך על זה, ויש כאלה שיחשבו ככה ולא יעשו את זה. אבל צריך להבין שהציבור חי על פי הנחיית והכוונת גדולי תורה וככזה הוא יעשה את מה שאומרים לו והוא ילך עם הזרם גם אם הוא חושב אחרת".
גרשונוביץ: השאלה, שמוליק, אם לך יש אפשרות ללכת ולקדם את זה (מסגרת לימודי אנגלית לבנים), או שאתה מחכה לרבנים שיפנו אליך?
גרינברג: אני כתבתי תוכנית במסגרת לימודיי במכון מנדל שיהיו בגושפנקא ומאושרים. נפתלי בנט כשר חינוך לקח את התוכנית הזאת והכניסו את זה באיזושהי צורה. לא מספיק, אבל זה דבר שצריך ללכת אתו בזהירות גדולה. זה היצע וביקוש. הציבור החרדי, המיינסטרים, ברובו לא ייקח את זה.
וסרלאוף: הוא מפחד לבקש, הציבור. זה היצע ופחד לבקש
גרינברג: לא. הציבור שהולך אחרי גדולי התורה, והציבור שתמיד יצביע בקלפי ג׳ או שס, הוא יכול להיות ממורמר והוא ילך באש ובמים - ובין אם הוא חושב ככה או אחרת - אחרי העדר. טוב שלציבור יהיו גם אפשרויות אחרות, ולא צריך לדחוף אף אחד לשם. ככל שהציבור גדל, יש את הרצון וזה יהיה עם השנים, אבל דברים אצלנו משתנים באיטיות, בגלל השמרנות.
Comments